<h1>ראב"ן שו"ת סימן קי"ד</h1>
<h2>דף מא:</h2>
אני אליעזר בא אלי קרובי מר יהואל וביקשני לעיין בפסק דין שלו שנתנו לו [ב"ד ולא רציתי לו כי מה לי להדרש ללא שאלוני עד כי הפציר בי ועיינתי בו וראיתי כתוב בו ענוות הדיינים, ואם שגינו יורנו רבותינו, וענוותנותם הרבני לזקק לו ולא שאני מורה ורב אלא שאני] (ו)הנני דן לפני הדיינין בהלכה כי נזדקן עלי הדין. כתבתם רבותי שטען מר יהואל בשעת הגזירה נהרס בית מורישי ובאתי לבנותו ובניתי אותו ע"פ עדות הזקינים שאמרו לו שהיה למורישי אורה ונטפים על הקרקע שבצידו והחזקתי באורה ונטפים בפני בעל הקרקע קרוב לג' שנים שלא עירערו ולא מיחו והביא עדים על חזקתו, ושכנגדו טען כי עירערו עליו הבעלים ולא מצא עדות שלימה, ופסקתם הדין נראה בענינינו מאחר שלא יצא עדות על מורישו של מר יהואל שדר בו אפילו יום אחד באותו כח של אורה ונטפים שאין לו למר יהואל לא אורה ולא נטפים. ורואה אני פיסוק שלכם מההוא גברא [ב"ב מ"א:] דדר [בקשתא] בעיליתא מ' שנין לסוף אתא מרי ביתא אשכחיה וכו' עד [אתא] לקמיה דר' חייא וא"ל אייתי ראייה דדר ביה ההוא דזבנתא מיניה אפילו יום אחד ואוקי בידך, אומר אני אין הנדון דומה לראייה אמאי לא דייקיתו לישנא דקתני לסוף אתא מרי ביתא אשכחיה שלא בא עד סוף מ' שנין [שהיה] בשוקי בראי, אבל אם בא בתוך מ' ולא עירער אמרינן מדשתק אמת הוא שמכרה לאותו שמכרה לזה ולהכי לא עירער והוי חזקה שיש עמה טענה דרגלים לדבר דהא שתק, ה"נ כיון שלא עירערו היורשין בחזקה של מר יהואל ודאי הודו לו שבדין היה לו אורה ונטפים דשתיקה כהודאה דמיא. ואפילו כשבא לאחר מ' שהיתה חזקתו מכח טענה (דשעה) שטען מפלוני זבינתה ואמר לי דזבנה מינך ויש לומר כיחש לו להכי אמר לו תברר ואמת את דבריו שאמר לך שלקחה אפילו בדירת יום אחד ותזכה בחזקתך, אבל אם היה טוען טענה ברורה בפני זבנה מינך וזבנה לי מידו לא היה צריך לברר דחזקה שיש עמה טענה היא, כדאמר במסקנא וחזיתיה לדעתיה דאי אמר קמי דידי זבנה מינך וזבנה לי הוה מוקמינן בידיה מיגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך. וה"ה דאם היה טעין ראיתי השטר מכירה שמכרת לו או אמרו לי עדים שמכרת לו, דלא גרעה טענת ראיתי שטר מכירה מטענת בפני מכרת לו, ומר יהואל נמי שטען עפ"י העדאת זקינים בניתי והחזקתי חזקה שיש עמה טענה היא וחזקתו חזקה ע"י מגו דמצי טעין מן היורשין קניתי אורה ונטפים ורגלים לדבר מדלא עירער, ואפילו היו עדים שמיחה היורש כיון שהחזיק מר יהואל בפני הלוקח בלא ערער הויא חזקה וטענתו טענה מיגו דמצי טעין מינך זבניתה אחרי שקניתה מן היורש, ותו דהתם הוי ידעי כ"ע שהבית הי' של אותו שבא כדקתני סוף אתא מרי ביתא, אבל הכא מי איכא סהדי שלא היו אורה ונטפים למורישו של מר יהואל, ומה ראיתם להצריך מר יהואל לברר חזקת מורישו ולא הצרכתם לשכנגדו לברר שלא היה למר יהואל אורה ונטפים עליו אי משום דר' חייא הצריך את המחזיק לברר, התם משום דאודי המחזיק למערער שהיתה עליה שלו כדקטעין מפלניא זבניתה דזבנה מינך כדאמר ההוא לחבריה [ב"ב ל'.] מאי בעית בהאי ביתא אמר ליה מפלניא זבינתה דזבנה מינך א"ל לאו את מודית לי דביתא דידי הוא ואת מינאי לא זבינתה וכו', אבל הכא לא אודי ליה מר יהואל באורה ונטפים והממע"ה. ואי משום דטען מר יהואל שאמרו לו הזקינים שכל החצר היה של מר שמו' לתשמיש, הלא גם אמר כי הזקינים כמו כן אמרו שהיה למורישו של מר יהואל אורה ונטפים עליו והפה שאסר הוא הפה שהיתיר, דהא אין עדים לשכנגדו שלא היה למורישו של מר יהואל אורה ונטפים עליו דתנן [כתובות ט"ו:] מודה ר' יהושע באומר שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן ולא פלגי' דיבורא שהפה שאסר הוא שהיתיר אבל אם היה עדים שהיה של אביו אינו נאמן, ה"נ אם היה לשכנגדו עדים שלא היה למורישו של מר יהואל אורה ונטפים עליו לא היתה טענת מר יהואל טענה. ותו אפילו היה עדים שעירער היורש, כיון דבשעה שמכרה לזה לא הזכיר את עירעורו ולא בשטר מכירה ולא בעל פה למוכרו לזה איכא למימר מה שבידו מכר לזה והעירעור שייר לעצמו אי נמי מחלו, כדאמרינן [ב"ב מ"א.] רב ענן שקל בידקא בארעיה אזיל אהדר גודא בארעא וכו' עד והא אחיל דאזיל וסייע גודא בהדאי א"ל מחילה בטעות הווי דאת גופך מי הוית ידעת וכו', טעמא משום מחילה בטעות שלא ידע בשסייע בהאי גודא שהיה משיג בשלו הא ידע ושתק הויא מחילה, והכא ידע באורה ונטפים ומדשתק ודאי מחל. ואל תשיביני מה מכר לו ראשון לשיני כל זכות שתבוא לידו, דילמא הכא לא ניחא ליה דליקום בהימנותא ולא ניחא ליה דלא ליקרייה גזלנא. וכלל דבר חזקת מר יהואל חזקה, אא"כ יביא שכנגדו עדים שבתחילה ירד לה מר יהואל בתורת גזלנות או בתורת שכירות דשוב ל"ה חזקתו חזקה אלא או בשטר או בעדים שקנאה. ומיהו צריך מר יהואל לברר דבריו ולישבע שעל פי העדאת הזקינים החזיק באורה ונטפין כיון דלא מצא עדים בזה, כדתנו רבנן [שם קס"ט:] הבא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר דברי רבי רשב"ג אומר אף בחזקה, ומסקנא בלברר פליגי דאע"ג דאיכא עידי חזקה צריך לברר ולהביא שטרו כיון שאמר יש לי שטר דאי לא מייתי ליה אמרינן דילמא הוא פסול בשטר וירא להביאו לפני ב"ד והו"ל חזקה מכח פסול ול"ה חזקה, ואי טעין ואמר כסבור הייתי שהיה בידי ואיבדתיו, משביעין אותו דאבדו קודם שבא לפני ב"ד וזה בירורו דאי מייתי ליה לא ישבע ואי לא מייתי ישבע, כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק זוזי בר' אבא א"ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני א"ל יבואו פלוני ופלוני א"ל ואי לא אתו מאי והא קי"ל א"צ לפורעו בעדים וכו' א"ל אנא נמי לברר קאמר שאם יבואו פלוני ופלוני לא תשתבע ואי לא תשבע, ומסקנא ואף רבי לא אמר אלא לברר ואם לא יברר לא יפסיד אלא שבועה. וש"מ מהכא דבימי רבי כבר נתקנה שבועת היסת דהא אין נשבעין על הקרקע וקאמר ישבע ויברר. וידעתי רבותיי הדיינין כי לא דבר רק הוא מכם ולא נפלאת, ואם לא יכונו אמרי בעיניכם תשיבוני ותעמידוני על האמת והמשפט ולא אבוש כי ידברו אוהבים בשער.
<h2>דף קע.</h2>
אני אליעזר בא אלי קרובי מר יהואל וביקשני לעיין בפסק דין שלו שנתנו לו [ב"ד ולא רציתי לו כי מה לי להדרש ללא שאלוני עד כי הפציר בי ועיינתי בו וראיתי כתוב בו ענוות הדיינים, ואם שגינו יורנו רבותינו, וענוותנותם הרבני לזקק לו ולא שאני מורה ורב אלא שאני] (ו)הנני דן לפני הדיינין בהלכה כי נזדקן עלי הדין. כתבתם רבותי שטען מר יהואל בשעת הגזירה נהרס בית מורישי ובאתי לבנותו ובניתי אותו ע"פ עדות הזקינים שאמרו לו שהיה למורישי אורה ונטפים על הקרקע שבצידו והחזקתי באורה ונטפים בפני בעל הקרקע קרוב לג' שנים שלא עירערו ולא מיחו והביא עדים על חזקתו, ושכנגדו טען כי עירערו עליו הבעלים ולא מצא עדות שלימה, ופסקתם הדין נראה בענינינו מאחר שלא יצא עדות על מורישו של מר יהואל שדר בו אפילו יום אחד באותו כח של אורה ונטפים שאין לו למר יהואל לא אורה ולא נטפים. ורואה אני פיסוק שלכם מההוא גברא [ב"ב מ"א:] דדר [בקשתא] בעיליתא מ' שנין לסוף אתא מרי ביתא אשכחיה וכו' עד [אתא] לקמיה דר' חייא וא"ל אייתי ראייה דדר ביה ההוא דזבנתא מיניה אפילו יום אחד ואוקי בידך, אומר אני אין הנדון דומה לראייה אמאי לא דייקיתו לישנא דקתני לסוף אתא מרי ביתא אשכחיה שלא בא עד סוף מ' שנין [שהיה] בשוקי בראי, אבל אם בא בתוך מ' ולא עירער אמרינן מדשתק אמת הוא שמכרה לאותו שמכרה לזה ולהכי לא עירער והוי חזקה שיש עמה טענה דרגלים לדבר דהא שתק, ה"נ כיון שלא עירערו היורשין בחזקה של מר יהואל ודאי הודו לו שבדין היה לו אורה ונטפים דשתיקה כהודאה דמיא. ואפילו כשבא לאחר מ' שהיתה חזקתו מכח טענה (דשעה) שטען מפלוני זבינתה ואמר לי דזבנה מינך ויש לומר כיחש לו להכי אמר לו תברר ואמת את דבריו שאמר לך שלקחה אפילו בדירת יום אחד ותזכה בחזקתך, אבל אם היה טוען טענה ברורה בפני זבנה מינך וזבנה לי מידו לא היה צריך לברר דחזקה שיש עמה טענה היא, כדאמר במסקנא וחזיתיה לדעתיה דאי אמר קמי דידי זבנה מינך וזבנה לי הוה מוקמינן בידיה מיגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך. וה"ה דאם היה טעין ראיתי השטר מכירה שמכרת לו או אמרו לי עדים שמכרת לו, דלא גרעה טענת ראיתי שטר מכירה מטענת בפני מכרת לו, ומר יהואל נמי שטען עפ"י העדאת זקינים בניתי והחזקתי חזקה שיש עמה טענה היא וחזקתו חזקה ע"י מגו דמצי טעין מן היורשין קניתי אורה ונטפים ורגלים לדבר מדלא עירער, ואפילו היו עדים שמיחה היורש כיון שהחזיק מר יהואל בפני הלוקח בלא ערער הויא חזקה וטענתו טענה מיגו דמצי טעין מינך זבניתה אחרי שקניתה מן היורש, ותו דהתם הוי ידעי כ"ע שהבית הי' של אותו שבא כדקתני סוף אתא מרי ביתא, אבל הכא מי איכא סהדי שלא היו אורה ונטפים למורישו של מר יהואל, ומה ראיתם להצריך מר יהואל לברר חזקת מורישו ולא הצרכתם לשכנגדו לברר שלא היה למר יהואל אורה ונטפים עליו אי משום דר' חייא הצריך את המחזיק לברר, התם משום דאודי המחזיק למערער שהיתה עליה שלו כדקטעין מפלניא זבניתה דזבנה מינך כדאמר ההוא לחבריה [ב"ב ל'.] מאי בעית בהאי ביתא אמר ליה מפלניא זבינתה דזבנה מינך א"ל לאו את מודית לי דביתא דידי הוא ואת מינאי לא זבינתה וכו', אבל הכא לא אודי ליה מר יהואל באורה ונטפים והממע"ה. ואי משום דטען מר יהואל שאמרו לו הזקינים שכל החצר היה של מר שמו' לתשמיש, הלא גם אמר כי הזקינים כמו כן אמרו שהיה למורישו של מר יהואל אורה ונטפים עליו והפה שאסר הוא הפה שהיתיר, דהא אין עדים לשכנגדו שלא היה למורישו של מר יהואל אורה ונטפים עליו דתנן [כתובות ט"ו:] מודה ר' יהושע באומר שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן ולא פלגי' דיבורא שהפה שאסר הוא שהיתיר אבל אם היה עדים שהיה של אביו אינו נאמן, ה"נ אם היה לשכנגדו עדים שלא היה למורישו של מר יהואל אורה ונטפים עליו לא היתה טענת מר יהואל טענה. ותו אפילו היה עדים שעירער היורש, כיון דבשעה שמכרה לזה לא הזכיר את עירעורו ולא בשטר מכירה ולא בעל פה למוכרו לזה איכא למימר מה שבידו מכר לזה והעירעור שייר לעצמו אי נמי מחלו, כדאמרינן [ב"ב מ"א.] רב ענן שקל בידקא בארעיה אזיל אהדר גודא בארעא וכו' עד והא אחיל דאזיל וסייע גודא בהדאי א"ל מחילה בטעות הווי דאת גופך מי הוית ידעת וכו', טעמא משום מחילה בטעות שלא ידע בשסייע בהאי גודא שהיה משיג בשלו הא ידע ושתק הויא מחילה, והכא ידע באורה ונטפים ומדשתק ודאי מחל. ואל תשיביני מה מכר לו ראשון לשיני כל זכות שתבוא לידו, דילמא הכא לא ניחא ליה דליקום בהימנותא ולא ניחא ליה דלא ליקרייה גזלנא. וכלל דבר חזקת מר יהואל חזקה, אא"כ יביא שכנגדו עדים שבתחילה ירד לה מר יהואל בתורת גזלנות או בתורת שכירות דשוב ל"ה חזקתו חזקה אלא או בשטר או בעדים שקנאה. ומיהו צריך מר יהואל לברר דבריו ולישבע שעל פי העדאת הזקינים החזיק באורה ונטפין כיון דלא מצא עדים בזה, כדתנו רבנן [שם קס"ט:] הבא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר דברי רבי רשב"ג אומר אף בחזקה, ומסקנא בלברר פליגי דאע"ג דאיכא עידי חזקה צריך לברר ולהביא שטרו כיון שאמר יש לי שטר דאי לא מייתי ליה אמרינן דילמא הוא פסול בשטר וירא להביאו לפני ב"ד והו"ל חזקה מכח פסול ול"ה חזקה, ואי טעין ואמר כסבור הייתי שהיה בידי ואיבדתיו, משביעין אותו דאבדו קודם שבא לפני ב"ד וזה בירורו דאי מייתי ליה לא ישבע ואי לא מייתי ישבע, כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק זוזי בר' אבא א"ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני א"ל יבואו פלוני ופלוני א"ל ואי לא אתו מאי והא קי"ל א"צ לפורעו בעדים וכו' א"ל אנא נמי לברר קאמר שאם יבואו פלוני ופלוני לא תשתבע ואי לא תשבע, ומסקנא ואף רבי לא אמר אלא לברר ואם לא יברר לא יפסיד אלא שבועה. וש"מ מהכא דבימי רבי כבר נתקנה שבועת היסת דהא אין נשבעין על הקרקע וקאמר ישבע ויברר. וידעתי רבותיי הדיינין כי לא דבר רק הוא מכם ולא נפלאת, ואם לא יכונו אמרי בעיניכם תשיבוני ותעמידוני על האמת והמשפט ולא אבוש כי ידברו אוהבים בשער.
